<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער כ"ז</h1>
<h2>דף צא:</h2>
דין ב"ח בכמה מקומות יחזיר את הממכר שמכר הלוה והם ששה עשר. הראשון שיהא באחד מן הדרכים שחשבנו למעלה במה שראוי לסתור את המכר. השני שיהא ביד ב"ח כח במה שהוא להחזיר את המכר כגון שחובו כתוב בשטר והדומה לו כגון שקבל עליו לזון בן אשתו בקנין או שיהא ערבות כתוב בתוך השטר קשור עם הלוה על הדרך שכתבנו בשער שעל גבי זה. השלישי צריך שיהא חובו מוקדם למכירת הלוה, אבל כל מכירה שהיא מוקדמת קודם זה שלוה הימנו אותה מכירה הרי היא כראוי דהא לא נכנס במכר עליה שעבודו כדגר' [ב"מ י"ג ע"א] ואלא (מה) [הא] דתנן כותבים שטר ללוה ואף על פי שאין מלוה עמו ניחוש שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין ואמר רב אסי בשטרי הקנאה דהא שעבד נפשיה אביי אמר עדיו בחותמיו זכין לו. הרביעי אימת טריף ב"ח מן הלקוחות כגון שלא היה לו ללוה ולא כלום ממה שיפרע ממנו ואפילו זבורית אבל יש לו שום דבר בעולם אין לו שיגבה אלא ממנו אא"כ נשאר לו קצת מחובו שלא פרע מהלוה דהתם ודאי יחזיר על הלוקח כדגר' [גיטין מ"ח ע"ב] אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית. והיכא שמכר הלוה בינונית שהוא דינו על בעל חוב אין לו לב"ח שיטעון ויאמר אני לא אגבה את חובי אלא מן הלוקח הזה שהוא לקח מה שראוי לי לגבות אלא לעולם כל היכא שיש אצל הלוה מה שיגבה ממנו יגבה אא"כ נפסדו אותן בני חורין שהן אצל הלוה בכל ומכל כגון שנשרפו או שנשתדפו בענין שאין להם שום דמים בעולם דהתם ודאי יחזיר על הלוקח לגבות ממנו חובו או מה שנשאר לו מחובו כדגר' [כתובות צ"ה ע"א] אבעיא להו אשתדוף בני חרי מהו שיטרוף ממשעבדי [וכו'] וא"ל רב יימר לרב אשי ת"ש דהא מעשים בכל יום (וכו') ההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה לעשר שנין וקש לחמש שנין אתא לקמיה דרבנן וכתבו ליה טרפא עד דאסיקנא והלכתא אשתדוף בני חרי טריף ממשעבדי. החמישי אין ב"ח יכול לירד לנכסי הלקוחות עד שיתבע הלוה תחלה תביעה ידועה בחקירות מפורסמות אם יש עמו מה שיפרע לו ואם לאו דכל היכא שלא יתחיל תחלה בתביעת הלוה אין לו לתבוע מן הלוקח ולא כלום כדגר' [ב"ב קע"ד ע"א] ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי דלוה מקמי דלתבעי ללוה סלקיה רב ענן בריה דרב ייבא, אמר רבה מאן חכים למעבד הכי כי הא מלתא אלא רב ענן בריה דרב ייבא קסבר נכסוהי דבר אינש אינון ערבין ביה, ותנן המלוה את חברו ע"י ערב לא יתבע מן הערב תחלה. ולא תעלה על דעתך היכא שתבע את (המלוה) [הלוה] תחלה דיה לו אותה תביעה דלעולם אינה מועלת לו עד שישמתו ב"ד על הדרך שפי' כדגר' [ב"ק קי"ב ע"ב] משמתין ליה תלתין יומין קמאי לא נחתינן לנכסיה דאמרינן קטרח אזוזי וכל זה שפי' צריך לעשות כך היכא שהוא רוצה לירד לנכסיו שהן מצויין ביד הלוה ועל אחת כמה וכמה דצריך לעשות מי שרוצה לירד ולטרוף מן הלקוחות שמכר להם הלוה. ותדע דחלוק זה יש בין הרוצה לירד לנכסיו שהן מצויין בידו ובין הרוצה לירד לנכסים שמכר מן הלקוחות דאלו הרוצה לירד לנכסים שהן מצויין בידו צריך להאריך לו זמן של צ' יום דשמא ימכור או יעשה שום דבר בתוך זה הזמן במה שיפרע מה שעליו, אבל מי שרוצה לירד לנכסים שמכר אין לו שיאריך עליו כלום כך אלא ישמתו אותו ל' יום ואח"כ ישביעו אותו שאין לו ממון שיפרע לו, וצריך שיסדרו לו כדרך שמסדרים בב"ח וכמו שפי' בשער השבועות שחברתי.
הששי אין לו לב"ח שיטרוף מן הלקוחות אא"כ קנו קרקע, אבל אם קנו הלקוחות כל מה שהוא מהמטלטלים אין לו לב"ח לגבות מאותן מטלטלים ולטרוף מן הלקוחות ולא כלום כדגר' [שם ל"ג ע"ב] לוה ומכר את מטלטליו אין בית דין נפרעין לו מהם ולכך נקראו הקרקעות נכסים שיש להם אחריות ומטלטלין נכסים שאין להם אחריות וגר' [שם קי"ב ע"ב] כי כתבינא אדרכתא אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן ואי לית ליה נכסי ללוה אפילו אמטלטלי נמי כתבינן, אמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי. השביעי אין לו לב"ח שיטרוף מן הלקוחות אלא מן הלוקח שלקח אחר כלן לפי שהלוקח שעל גביו יכול לטעון הנחתי לך מקום לגבות ממנו אא"כ לא הספיק לשעור חובו מה שלקח האחרון דהתם ודאי וברור יחזור לאותו לוקח שהוא על גביו כדי להשלים חובו ממנו וכן נמי אם לא הספיק להשלים אותו שעל גביו יחזור לאותו שעל גבי גביו והוא הדין למאה עד שיפרע כל מה שהיה לו כדגר' [ב"ב קל"ח ע"א] לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו ולא יבחן במקום זה עדית ובינונית וזבורית אלא הרי זה טורף על הסדר שפי'. ואם הלוקח האחרון לא היה לוקח כי אם זיבורית והלוקח שלפניו היה לוקח בינונית אין ב"ח יכול לטרוף מאותו לוקח שלפניו ואף על פי שהוא דינו אלא הרי זה גובה מן האחרון ואף על פי שהיא זבורית, ואם הלוקח האחרון היה לוקח עדית אין יכול אותו לוקח לדחותו למה שעל גביו ולומר לו זה שקניתי אני אינו דינך אלא הרי זה גובה ממנו. והיכא שמכר הלוה את נכסיו לג' בני אדם כאחד שלא קדם בממכר זה על זה אין אנו דנים בכאן שיגבה מן האחרון אלא יגבה מכל אחד ואחד לפי שיש לו מכלן חלק שוה דכיון שאין בהם מי שהוא מוקדם על חברו הרי הן כלם כאלו הם איש אחד ואלו לקח אחד כל נכסיו של זה מי לא היה פורע את כל החוב אף שלשתן נמי יפרעו כמו כן. והיכא שמכר כל נכסיו לאיש אחד בבת אחת הרי ב"ח יגבה ממנו כדינו דזהו בבינונית שהרי הוא במקום הלוה ונזק נמי יגבה כדינו בעדית וכתובת אשה בזבורית. והיכא שמכר ללוקח אחד בין ג"פ נכסיו בזה אחר זה הרי זה נכנס הלוקח במקום המוכר ואין לב"ח כי אם כדינו דאם מה שלקח עדית וזבורית ובינונית ולקח את העדית באחרונה אין לו לב"ח לטעון ולומר זו העדית כיון שנשאר אחרון ביד הלוה בשעה שמכר הבינונית והזבורית נמצא דזהו דינו ולא אגבה אלא מזה דזה הוא שהנחתי לגבות ממנו לפי שיוכל לטעון הלוקח לא תקנו לב"ח שיגבה מן האחרון אלא מפני תקנת הלוקחים וכיון שעכשו אינו לי תקנה איני רוצה בה ולא תגבה אלא בבינונית כדינך והדין עם הלוקח כדגר' [ב"ק ח' ע"א] מכרן לאחד או לג' בני אדם כאחד כלן נכנסו תחת הבעלים בזה אחר זה כלן גובים מן האחרון אין לו גובה מלפניו אין לו גובה משלפני פניו ושיילינן האי מכרן לאחר היכי דמי אילימא בבת אחת השתא לשלשה בני אדם כאחד דאיכא למימר חד מנייהו קדים אמרת נכנסו תחת הבעלים מכרן לאחד מבעיא, אלא בזה אחר זה מאי שנא שלשה דכל חד וחד אמר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו הכא נמי נימא ליה הנחתי לך לגבות ממנו הכא במאי עסקינן כגון שלקח עדית באחרונה וכן אמר רב ששת כגון שלקח עדית באחרונה אי הכי כלהו לגבו מעדית משום דאמר לו טעמא מאי אמור רבנן כלן גובין מן האחרון דכי זבין בינונית אכתי עדית בת חורין היא משום דתקנתא דידי אנא לא ניחא לי בהא תקנתא כדרבא דאמר רבא האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעים לו, מאי כגון זו כדרב הונא דאמר רב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונית ואיני עושה. השמיני צריך ב"ד שיקרע שטר חוב של בעל חוב או כתב זכותו שיש לו על הלוה כשכותב לו שטר טורף על הקרקע שלקח הלוקח. וכמו כן נמי צריך שיקרע אותו כתב טורף כשיבא לכתוב שטר השומא כדגר' [ב"ב קס"ט ע"א] אמר רב נחמן כל טרפא דלא כתיב בה וקרעיניה לטרפא לאו אדרכתא היא וכל שומא דלא כתוב בה וקרעיניה לאדרכתא לאו שומא היא.
התשיעי צריך שישבע ב"ח בשעה שטורף מן הלוקח שעדין לא גבה ולא כלום מאותו שטר ואף על פי שיש שם הודאה מלוה דחיישינן שמא קנוניא עשו המלוה והלוה על הלוקח כדגר' [כתובות פ"ז ע"א] מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה. והאשה שגובה כתובתה בחיי בעלה וטורפת כתובתה מן הערב שערב לה בכתובתה אף היא נמי צריכה שידירוה כדי שלא תחזור ותנשא לו לעולם דחיישינן שמא קנוניא היא [כדגרסינן (ב"ב קע"ג ע"ב)] כן היה רשב"ג אומר הרי שהיה ערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה שידירנה הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר זה את אשתו, אבל אם אינה גובה כתובתה מן הערב אבל גובה מן הלקוחות מנכסים שמכר בעלה אין מדירים אותה שלא תחזור ותנשא לעולם כמו שעושים לגבי ערב אלא שבועה בלבד שלא נפרעה עדין כלום הוא די לה כדגר' [ערכין כ"ג ע"ב] ההוא דזבנינהו לנכסיה קם וגרשה לדביתהו שלחה רב מתנה בריה דרבא לקמיה דרב פפא ערב תנן הקדש תנן לוקח מהו, תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל, נהרדעי אמרי דתנן תנן דלא תנן לא תנן אמר רב משרשיא מאי טעמיהו דנהרדעי בשלמא מקדיש משום רווחא דהקדש ערב נמי מצוה קא עביד ולא מידי חסריה, אלא לוקח מידע ידיע דכל חד וחד איכא עליה כתובה אמאי ניזיל ונזבין איהו אפסיד אנפשיה. העשירי היכא שבאו בעלי חובות מרובים כל מי שהוא מוקדם בשטרא הוא יגבה תחלה קודם שיגבה השני ואם נשאר כלום יגבה השני קודם השלישי וכן אפילו מאה כל מי שהוא מוקדם הוא יקדום תחלה ואם היה זמן כל השטרות כולן ביום אחד אם יודע הדבר שקדם אחד לחברו אפילו בשעה אותו שקדם אותה שעה בלבד הוא יגבה תחלה, ואם לא נודע בהקדמת השעות אלא שאנו רואים זמן אחד שוה לכולם הרי אלו חולקים מה שנמצא כדגר' [כתובות צ"ג ע"ב] מי שהיה נשוי ארבע נשים ומת הראשונה קודמת לשניה והשניה לשלישית והשלישית לרביעית והרביעית נפרעת שלא בשבועה אמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה נשכרה אף היא לא תפרע אלא בשבועה, היו כלן יוצאות ביום אחד כל הקודמות לחברותיה אפילו שעה אחת זכתה וכך היו כותבים אנשי ירושלם שעות היו כלן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה. והיכא דמתרמי ספקא בשטר אם הוא מוקדם לחברו או הוא מאוחר כגון שנכתב האחד מהם בחדש פלוני בכך וכך בחדש דזהו ככל השטרות והשני הזכיר אותו חדש בעצמו שנזכר שהוא ודאי אבל לא נזכר בו באיזה יום יש לחוש שמא מתחלת החדש נכתב והוא מוקדם לאותו שהוא ודאי ויש לחוש שמא בסוף החדש נכתב והוא מאוחר לאותו שטר שהוא ודאי ולפי שהוא בן שני הספקות הללו דוחים אותו בשני צדדים אם בא לגבות מן האחרון כדרך כל בע"ח יאמר לו בעל השטר הודאי אני הוא הראוי לגבות הלוקח האחרון לפי שאני קודם ממך כי שמא (באחרים) [במאוחר] נכתב שטרך דלעולם השטר הראשון שעבודו על הלוקח האחרון והשטר השני יגבה מן הלוקח ראשון לאחר שנסתלק הראשון ונשלמה גבייתו. ואם בא בעל השטר הספק ויבא לגבות מן הלוקח הראשון שהיה קודם לאותו לוקח שני שגבה בעל השטר הודאי יאמר לו אותו לוקח ראשון אתה מוקדם לאותו שטר שהוא ודאי ודינך על הלוקח האחרון כי הנחתי לך מקום לגבות ממנו בשעת לקיחתי מהמוכר הילכך דוחים אותו משני צדדים ואין להם תקנה עד שיכתבו הרשאה זה לזה. ואותו שתפס ההרשאה יאמר אם אני המוקדם אגבה מן הלוקח האחרון כדיני ואגבה מן הלוקח הראשון בשביל זה שהרשני, ואם אותו שהרשהו מוקדם יאמר אם זה שהרשני מוקדם אטול מלוקח אחרון בשביל אותו שהרשני ואטול מלוקח הראשון בשביל עצמי ועל הדא גרסינן [שם צ"ד ע"ב] הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד כתיב ביה בחמשה בניסן וחד כתיב ביה ניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לההוא דחמשה דניסן בנכסי אמר לו אידך ואנא אפסוד אמר לו את ידך על התחתונה אימר בר עשרין ותשעה בניסן את, וליכתוב לי מר טרפא מאייר יכלי למימר לך את קדימת ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין דהנחתי לך מקום לגבות ממנו מאי תקנתיה כתבין הרשאה זה לזה. ותדע דמאי שאנו צריכין לבחן ולידע (מ)אי זה הוא השטר הראשון ואיזה הוא השטר השני תדע דהיכא שבאין לטרוף קרקע שמכרו הלוה והיה אותו קרקע ברשות הלוה קודם הלואתו מהם דהתם ודאי יגבה השטר מוקדם ואח"כ אם ישאר כלום יגבה השטר המאוחר. אבל תדע דכל קנין שלא קנה בשעת ההלואה אלא לאחר שלוה משניהם נכנס בקניינו אותן נכסים ומכרן תדע שהשטר מוקדם והשטר המאוחר שניהם שוין באותם נכסים ויטרפו מיד הלוקח ויחלקו כדגר' [ב"ב קע"ה ע"א] המלוה את חברו בשטר גובה מנכסים משועבדים ע"י עדים גובה מנכסים בני חורין וכו' ובעי שמואל [שם קנ"ז ע"א] דאקני מי משתעבד אליבא דרבי מאיר לא תבעי לך דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מאי אמר רב יוסף ת"ש וח"א זה היה פקח שמכר לו את הקרקע שיכול למשכנו עליו אמר ליה רבה מיניה קאמרת מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה, כי קא מיבעי לן דאקנו קנה ומכר דאקני קנה והוריש, ושקלינן וטרינן בשמעתא טובא עד שנראה דמשתעבד ורצו להעמיד' כדעת רבי מאיר ולא הועמדה עד שהעמידוה כדעת חכמים, ואסקינן אם תמצא לומר דאקנה קנה ומכר משתעבד לוה ולוה וקנה ומכר מהו לקמא משתעבד, או לבתרא משתעבד אמר רב נחמן הא מלתא אבעי לי ושלחו מתם ראשון קנה רב נחמן אמר יחלוקו וכן תני רבה ברישא יחלוקו אמר רבינא במהדורא קמא דרב אשי אמר לן ראשון קנה במהדורא בתרא אמר לן יחלוקו והלכתא יחלוקו.
י"א. הלוקח מהלוה אם מכר ללוקח שני מה שקנה יש לב"ח שיטרוף אותו מן הלוקח השני כדינו. אבל אם מכר מקצתו והניח מקצתו הרי יד ב"ח על העליונה רצה יגבה ממה שנשתייר ביד הלוקח הראשון ואם לא רצה יגבה ממה שמכר ללוקח שני. ואימתי אנו אומרים שיטרף מן השני אם רצה ב"ח היכא של(ו)קח לוקח שני בינונית לפי שהיא ראויה לבעל חוב ולא נשאר אצל לוקח הראשון בינונית אבל נשאר לו עדית וזבורית, והתם הוא דהוי יד ב"ח על העליונה דאם רצה יטול אותו בינונית מיד הלוקח השני ואם רצה נמי יטול העדית והזבורית מן הלוקח ראשון ואין כח ביד הלוקח הראשון שידחה אותו אצל הלוקח השני שיש אצלו הבינונית אלא מגבהו מן העדית אא"כ נשאר אצלו בינונית דהתם ודאי יתן לו אותו כדינו בינונית. והיכא נמי שרוצה לגבות מלוקח שני אותו בינונית שלקח אין כח ביד הלוקח השני שיאמר לו לך אצל לוקח הראשון וגבה ממנו אותו עדית שלו. אבל תדע מתי יכול לדחותו אצל הלוקח הראשון היכא שנשאר אצל הלוקח הראשון בינונית דהתם ודאי מצי מדחי ליה לגביה כדגר' [ב"ק ח' ע"ב] אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא ב"ח דראובן וקטריף רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא אמרינן אלא דזבן בינונית אבל עדית וזבורית לא דאמר לו להכי טרחי וזבנא ארעא דלא חזיא לך, ובינונית נמי לא אמרן אלא דלא שייר בינונית דכותה גבי שמעון אבל שייר בינונית דכותה גבי שמעון אמר לו הנחתי לך מקום לגבות הימנו ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא כדרך שתקנו בלוקח ראשון כך תקנו בלוקח שני ואמרינן [שם] פשיטא מכר קרקע בינונית וזבורית ושייר עדית לפניו אתו כולהו גבו מעידית, אלא מכר עדית ושייר בינונית וזבורית מאי סבר אביי למימר אתו כלהו וגבו מעדית אמר לו רבא מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. י"ב. מה שגבה ב"ח בחובו צריך שיושם עליו שומא מדוקדקת בדמים ידועים דצריך שישומו תחלה שעור מה שיש בה מן המטלטלים וידעו כמה דמיו וימדדו את הקרקעות וידעו כמה שוה כל אמה ואמה מאותו קרקע באותו מקום שהוא נושים בו למי שרוצה אותו למכור בהכרזה דלא אמרינן כמה שוה למי שתובע אותו אלא אמרינן כמה שוה למוכרו. ותדע שאם נמצא שם שום יתרות בקרקע יתר על חובו של אותו יתרות ישתייר בקרקע לגבי הלוקח ולא יסתר מקחו באותו יתרות, שב"ד כששמים את הקרקע צריך שיכתבו לב"ח כתב שומא על שעור שהיה לו מן החוב ושיאמר שמתי קרקע זה והיה חוב של פלוני כך וכך והגיעו דמי הבית כך וכך או כלה או מחציתה או שלישיתה זו החלק ששמו לו צריך שיזכר אותו באותו כתב השומא כדגר' [ב"ב קס"ט ע"א] אמר רב נחמן כל טרפא דלית ביה קרעיניה לשטר זה לאו טרפא הוא, וכל אדרכתא דלא כתב ביה קרעיניה לטרפא לאו אדרכתא היא, וכל שומה דלא כתב ביה קרעיניה לאדרכתא לאו שומה הוא וגר' נמי כדמות זה [ב"ק י"ד ע"א] [ואמרינן מאי] שום כסף שוה כסף ובפני ב"ד וע"פ עדים ואמרינן מאי כסף אמר רב יהודה שום זה לא יהא אלא בכסף. י"ג. הלוקח שלקח אותו קרקע מיד הלוה אם רצה לתת את דמיו אין כח ביד ב"ח לטרוף את הקרקע אלא יטול את דמיו [ב"ק צ"ו ע"א, ב"מ ק"י ע"ב] דלעולם לא מצי טריף הקרקע בעצמו אם רצה לוקח לפדותו אלא אם העמידו אצל ב"ח העמדה גמורה והתנו שניהם בשעת הלואה שלא יהא לו פרעון אלא מאותו קרקע דהתם ודאי אינו יכול לסלקו בזוזי אלא בקרקע עצמו. י"ד. יש על הלוקח שיוסיף על דמי הקרקע ויאמר אני אוסיף ואקננו בכך וכך דמים ואם ב"ח אומר אף אני אוסיף עליו ואטלנו בדמים אלו שאומר הלוקח, הדין עם הלוקח אבל אם יוסיף אחד על חברו עם אותו שיוסיף יהיה הקרקע. ומה שאמרנו שיכול להוסיף הלוקח לא אמרן אלא שיגיענו לשעור חובו שיהיה לו על הלוה אבל שיוסיף וילך עד שיותיר על החוב לא, ועל הדא גר' [כתובות צ"א ע"ב] ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי הוו ליה תרין קטיני ארעא זבנינהו לחד בחמשין ולחד בחמשין אתא ב"ח טרפא לחד מינייהו, הדר אתא וקטרוף ליה לאידך שקל מאה זוזי ואזל לגביה אמר לו אי שויא לך מאה זוזי שפיר ואי לא שקיל מאה זוזי ואסתלק סבר רב יוסף למימר היינו מתניתין אם אמרו היתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו דינר כדי שיטלו כתובת אמם אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בב"ד, אמר לו אביי מי דמי התם אית להו פסידא ליתמי הכא מאי פסידא איכא מאה יהיב ומאה שקיל. ט"ו. מי שיש עליו חוב ומכר קרקע ואחר כך מת ולא הניח לפניו כלום ובא ב"ח לטרוף אותו קרקע מיד הלוקח ובאו בניו של מת ופרעו ליה כשעור אותו קרקע ואמרו לו זה בדמי הקרקע שמכר אבינו כדי שלא תטרוף אותו, דין הוא שלא יחזור ויטרוף מן הלוקח לו מן החוב ואם לא פירשו בשעת נתינת הדמים זה שאנו נותנים עבור דמי הקרקע הוא הרי זה יכול לחזור ולטרוף את הקרקע מיד הלוקח משום דאמרינן דמה שנתנו משום מצוה הוא דעשו כדי לפרוע חובת אביהם דאף על פי שאין ב"ד מחייבים אותו בכך מ"מ מצוה מיהא איכא וכשחוזר וטורף כדין הוא טורף כדגר' [שם] ההוא גברא דהוו מסקי ביה ק' זוזי שכיב ושבק חד קטינא והוה שוי חמשים זוזי אזול יתמי יהבו ליה חמשים זוזי אזל ב"ח וקטריף ליה אתא לקמיה דאביי א"ל מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם הנך קמאי דקא יהביתו מצוה קעבדיתו השתא כי קטריף בדין קטריף ולא אמרן אלא דלא אמרי ליה הני חמשין זוזי קטינא אבל אמר ליה הכי סלוקי סלקוה. י"ו. היכא שמכר הלוה את הקרקע והשביח אותו קרקע על אותן דמים שנתן בו הלוקח יש לב"ח שיטרוף עקר הקרקע עם השבח שהשביח, אי הוי חובו כשעור הכל ולא שנא שהוסיף אותו שבח מחמת הוצאה שהוציא בה הלוקח ולא שנא שהוסיף מאליו הרי זה יטרוף הכל, (דלעולם) [אבל] כל היכא דהוי עקר הקרקע ושבחו יותר משעור חובו יטול ממנו כשעור חובו והמותר ישתייר אצל הלוקח לפי שאנו יודעים דאלו הוו ליה זוזי ללוקח הוה מסליק ליה ב"ח בזוזי הילכך היכא דלא מסליק ליה בזוזי שיימינן מאותה קרקע כשעור חובו ויהבינן ליה לב"ח והשאר ישאר ביד הלוקח. אבל אם היה אותו קרקע מעומד לב"ח כדי שיפרע ממנו את חובו אין לו ללוקח לתת לו דמי קרקע אלא נותן הקרקע בעצמו. והיכא שהיה אפותיקי כי האי גונא ונמצא בה יתרות על חובו של זה הרי ב"ח יטרוף את כלה, אבל רואין אם אותו יתרות הוו בענין שיכול לטלטלו הלוקח ולהוליכו הרי זה יוליך, ואם הוא בענין שאינו יכול להוליכו הרי זה יטול אותה ב"ח ויטול הלוקח דמי הוצאתו מב"ח ואימתי הוא שיהיה שבח כנגד ההוצאה, אבל אם הויא ההוצאה יתירה על השבח אין לו ללוקח שיטול מב"ח כי אם דמי השבח לבד והיתרות שנשאר מן השבח על שעור דמי הוצאה יטול מן המוכר כמו שנפרש בשער כ"ח ועל הדא גרסינן [ב"מ ט"ו ע"א] אמר שמואל ב"ח גובה את השבח ומקשינן המוכר שדה לחברו ובא ב"ח וטרפה אם השבח יתר על ההוצאה נוטל את השבח מבעל הקרקע ואת ההוצאה מב"ח, ואם הוצאה יתירה על השבח אין לו אלא הוצאה שעור שבח ואמרינן על דרך הקושיא והא שמואל במאי מוקי לה אי בב"ח קשיא רישא וסיפא דהא אמר שמואל ב"ח גובה את השבח ואסיקנא לא קשיא הא דמסיק ביה שעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק ביה כשעור ארעא ושבחא, הניחא למ"ד דאע"ג דאית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסליק לב"ח שפיר אלא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסליק לב"ח השתא אי אמר ליה איהו אית לי זוזי הוה מסלקנא מכולא ארעא השתא הב לי גריוא דארעא שעור שבחאי, אמרי הכא במאי עסקינן כגון שעשאו אפותיקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזה. י"ז. אין לו לב"ח שיטרוף מן הלוקח מכל מה שיש שם מן הפירות וכ"ש פירות שכבר נטלם הלוקח והוליכם כדגר' [שם] אמר שמואל ב"ח גובה את השבח, שבח אין פירות לא.
<h2>דף צה.</h2>
דין ב"ח בכמה מקומות יחזיר את הממכר שמכר הלוה והם ששה עשר. הראשון שיהא באחד מן הדרכים שחשבנו למעלה במה שראוי לסתור את המכר. השני שיהא ביד ב"ח כח במה שהוא להחזיר את המכר כגון שחובו כתוב בשטר והדומה לו כגון שקבל עליו לזון בן אשתו בקנין או שיהא ערבות כתוב בתוך השטר קשור עם הלוה על הדרך שכתבנו בשער שעל גבי זה. השלישי צריך שיהא חובו מוקדם למכירת הלוה, אבל כל מכירה שהיא מוקדמת קודם זה שלוה הימנו אותה מכירה הרי היא כראוי דהא לא נכנס במכר עליה שעבודו כדגר' [ב"מ י"ג ע"א] ואלא (מה) [הא] דתנן כותבים שטר ללוה ואף על פי שאין מלוה עמו ניחוש שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למטרף לקוחות שלא כדין ואמר רב אסי בשטרי הקנאה דהא שעבד נפשיה אביי אמר עדיו בחותמיו זכין לו. הרביעי אימת טריף ב"ח מן הלקוחות כגון שלא היה לו ללוה ולא כלום ממה שיפרע ממנו ואפילו זבורית אבל יש לו שום דבר בעולם אין לו שיגבה אלא ממנו אא"כ נשאר לו קצת מחובו שלא פרע מהלוה דהתם ודאי יחזיר על הלוקח כדגר' [גיטין מ"ח ע"ב] אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפילו הן זיבורית. והיכא שמכר הלוה בינונית שהוא דינו על בעל חוב אין לו לב"ח שיטעון ויאמר אני לא אגבה את חובי אלא מן הלוקח הזה שהוא לקח מה שראוי לי לגבות אלא לעולם כל היכא שיש אצל הלוה מה שיגבה ממנו יגבה אא"כ נפסדו אותן בני חורין שהן אצל הלוה בכל ומכל כגון שנשרפו או שנשתדפו בענין שאין להם שום דמים בעולם דהתם ודאי יחזיר על הלוקח לגבות ממנו חובו או מה שנשאר לו מחובו כדגר' [כתובות צ"ה ע"א] אבעיא להו אשתדוף בני חרי מהו שיטרוף ממשעבדי [וכו'] וא"ל רב יימר לרב אשי ת"ש דהא מעשים בכל יום (וכו') ההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה לעשר שנין וקש לחמש שנין אתא לקמיה דרבנן וכתבו ליה טרפא עד דאסיקנא והלכתא אשתדוף בני חרי טריף ממשעבדי. החמישי אין ב"ח יכול לירד לנכסי הלקוחות עד שיתבע הלוה תחלה תביעה ידועה בחקירות מפורסמות אם יש עמו מה שיפרע לו ואם לאו דכל היכא שלא יתחיל תחלה בתביעת הלוה אין לו לתבוע מן הלוקח ולא כלום כדגר' [ב"ב קע"ד ע"א] ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי דלוה מקמי דלתבעי ללוה סלקיה רב ענן בריה דרב ייבא, אמר רבה מאן חכים למעבד הכי כי הא מלתא אלא רב ענן בריה דרב ייבא קסבר נכסוהי דבר אינש אינון ערבין ביה, ותנן המלוה את חברו ע"י ערב לא יתבע מן הערב תחלה. ולא תעלה על דעתך היכא שתבע את (המלוה) [הלוה] תחלה דיה לו אותה תביעה דלעולם אינה מועלת לו עד שישמתו ב"ד על הדרך שפי' כדגר' [ב"ק קי"ב ע"ב] משמתין ליה תלתין יומין קמאי לא נחתינן לנכסיה דאמרינן קטרח אזוזי וכל זה שפי' צריך לעשות כך היכא שהוא רוצה לירד לנכסיו שהן מצויין ביד הלוה ועל אחת כמה וכמה דצריך לעשות מי שרוצה לירד ולטרוף מן הלקוחות שמכר להם הלוה. ותדע דחלוק זה יש בין הרוצה לירד לנכסיו שהן מצויין בידו ובין הרוצה לירד לנכסים שמכר מן הלקוחות דאלו הרוצה לירד לנכסים שהן מצויין בידו צריך להאריך לו זמן של צ' יום דשמא ימכור או יעשה שום דבר בתוך זה הזמן במה שיפרע מה שעליו, אבל מי שרוצה לירד לנכסים שמכר אין לו שיאריך עליו כלום כך אלא ישמתו אותו ל' יום ואח"כ ישביעו אותו שאין לו ממון שיפרע לו, וצריך שיסדרו לו כדרך שמסדרים בב"ח וכמו שפי' בשער השבועות שחברתי.
הששי אין לו לב"ח שיטרוף מן הלקוחות אא"כ קנו קרקע, אבל אם קנו הלקוחות כל מה שהוא מהמטלטלים אין לו לב"ח לגבות מאותן מטלטלים ולטרוף מן הלקוחות ולא כלום כדגר' [שם ל"ג ע"ב] לוה ומכר את מטלטליו אין בית דין נפרעין לו מהם ולכך נקראו הקרקעות נכסים שיש להם אחריות ומטלטלין נכסים שאין להם אחריות וגר' [שם קי"ב ע"ב] כי כתבינא אדרכתא אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינן ואי לית ליה נכסי ללוה אפילו אמטלטלי נמי כתבינן, אמרי נהרדעי לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי. השביעי אין לו לב"ח שיטרוף מן הלקוחות אלא מן הלוקח שלקח אחר כלן לפי שהלוקח שעל גביו יכול לטעון הנחתי לך מקום לגבות ממנו אא"כ לא הספיק לשעור חובו מה שלקח האחרון דהתם ודאי וברור יחזור לאותו לוקח שהוא על גביו כדי להשלים חובו ממנו וכן נמי אם לא הספיק להשלים אותו שעל גביו יחזור לאותו שעל גבי גביו והוא הדין למאה עד שיפרע כל מה שהיה לו כדגר' [ב"ב קל"ח ע"א] לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו ולא יבחן במקום זה עדית ובינונית וזבורית אלא הרי זה טורף על הסדר שפי'. ואם הלוקח האחרון לא היה לוקח כי אם זיבורית והלוקח שלפניו היה לוקח בינונית אין ב"ח יכול לטרוף מאותו לוקח שלפניו ואף על פי שהוא דינו אלא הרי זה גובה מן האחרון ואף על פי שהיא זבורית, ואם הלוקח האחרון היה לוקח עדית אין יכול אותו לוקח לדחותו למה שעל גביו ולומר לו זה שקניתי אני אינו דינך אלא הרי זה גובה ממנו. והיכא שמכר הלוה את נכסיו לג' בני אדם כאחד שלא קדם בממכר זה על זה אין אנו דנים בכאן שיגבה מן האחרון אלא יגבה מכל אחד ואחד לפי שיש לו מכלן חלק שוה דכיון שאין בהם מי שהוא מוקדם על חברו הרי הן כלם כאלו הם איש אחד ואלו לקח אחד כל נכסיו של זה מי לא היה פורע את כל החוב אף שלשתן נמי יפרעו כמו כן. והיכא שמכר כל נכסיו לאיש אחד בבת אחת הרי ב"ח יגבה ממנו כדינו דזהו בבינונית שהרי הוא במקום הלוה ונזק נמי יגבה כדינו בעדית וכתובת אשה בזבורית. והיכא שמכר ללוקח אחד בין ג"פ נכסיו בזה אחר זה הרי זה נכנס הלוקח במקום המוכר ואין לב"ח כי אם כדינו דאם מה שלקח עדית וזבורית ובינונית ולקח את העדית באחרונה אין לו לב"ח לטעון ולומר זו העדית כיון שנשאר אחרון ביד הלוה בשעה שמכר הבינונית והזבורית נמצא דזהו דינו ולא אגבה אלא מזה דזה הוא שהנחתי לגבות ממנו לפי שיוכל לטעון הלוקח לא תקנו לב"ח שיגבה מן האחרון אלא מפני תקנת הלוקחים וכיון שעכשו אינו לי תקנה איני רוצה בה ולא תגבה אלא בבינונית כדינך והדין עם הלוקח כדגר' [ב"ק ח' ע"א] מכרן לאחד או לג' בני אדם כאחד כלן נכנסו תחת הבעלים בזה אחר זה כלן גובים מן האחרון אין לו גובה מלפניו אין לו גובה משלפני פניו ושיילינן האי מכרן לאחר היכי דמי אילימא בבת אחת השתא לשלשה בני אדם כאחד דאיכא למימר חד מנייהו קדים אמרת נכנסו תחת הבעלים מכרן לאחד מבעיא, אלא בזה אחר זה מאי שנא שלשה דכל חד וחד אמר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו הכא נמי נימא ליה הנחתי לך לגבות ממנו הכא במאי עסקינן כגון שלקח עדית באחרונה וכן אמר רב ששת כגון שלקח עדית באחרונה אי הכי כלהו לגבו מעדית משום דאמר לו טעמא מאי אמור רבנן כלן גובין מן האחרון דכי זבין בינונית אכתי עדית בת חורין היא משום דתקנתא דידי אנא לא ניחא לי בהא תקנתא כדרבא דאמר רבא האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעים לו, מאי כגון זו כדרב הונא דאמר רב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונית ואיני עושה. השמיני צריך ב"ד שיקרע שטר חוב של בעל חוב או כתב זכותו שיש לו על הלוה כשכותב לו שטר טורף על הקרקע שלקח הלוקח. וכמו כן נמי צריך שיקרע אותו כתב טורף כשיבא לכתוב שטר השומא כדגר' [ב"ב קס"ט ע"א] אמר רב נחמן כל טרפא דלא כתיב בה וקרעיניה לטרפא לאו אדרכתא היא וכל שומא דלא כתוב בה וקרעיניה לאדרכתא לאו שומא היא.
התשיעי צריך שישבע ב"ח בשעה שטורף מן הלוקח שעדין לא גבה ולא כלום מאותו שטר ואף על פי שיש שם הודאה מלוה דחיישינן שמא קנוניא עשו המלוה והלוה על הלוקח כדגר' [כתובות פ"ז ע"א] מנכסים משועבדים כיצד מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות לא תפרע אלא בשבועה. והאשה שגובה כתובתה בחיי בעלה וטורפת כתובתה מן הערב שערב לה בכתובתה אף היא נמי צריכה שידירוה כדי שלא תחזור ותנשא לו לעולם דחיישינן שמא קנוניא היא [כדגרסינן (ב"ב קע"ג ע"ב)] כן היה רשב"ג אומר הרי שהיה ערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה שידירנה הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר זה את אשתו, אבל אם אינה גובה כתובתה מן הערב אבל גובה מן הלקוחות מנכסים שמכר בעלה אין מדירים אותה שלא תחזור ותנשא לעולם כמו שעושים לגבי ערב אלא שבועה בלבד שלא נפרעה עדין כלום הוא די לה כדגר' [ערכין כ"ג ע"ב] ההוא דזבנינהו לנכסיה קם וגרשה לדביתהו שלחה רב מתנה בריה דרבא לקמיה דרב פפא ערב תנן הקדש תנן לוקח מהו, תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל, נהרדעי אמרי דתנן תנן דלא תנן לא תנן אמר רב משרשיא מאי טעמיהו דנהרדעי בשלמא מקדיש משום רווחא דהקדש ערב נמי מצוה קא עביד ולא מידי חסריה, אלא לוקח מידע ידיע דכל חד וחד איכא עליה כתובה אמאי ניזיל ונזבין איהו אפסיד אנפשיה. העשירי היכא שבאו בעלי חובות מרובים כל מי שהוא מוקדם בשטרא הוא יגבה תחלה קודם שיגבה השני ואם נשאר כלום יגבה השני קודם השלישי וכן אפילו מאה כל מי שהוא מוקדם הוא יקדום תחלה ואם היה זמן כל השטרות כולן ביום אחד אם יודע הדבר שקדם אחד לחברו אפילו בשעה אותו שקדם אותה שעה בלבד הוא יגבה תחלה, ואם לא נודע בהקדמת השעות אלא שאנו רואים זמן אחד שוה לכולם הרי אלו חולקים מה שנמצא כדגר' [כתובות צ"ג ע"ב] מי שהיה נשוי ארבע נשים ומת הראשונה קודמת לשניה והשניה לשלישית והשלישית לרביעית והרביעית נפרעת שלא בשבועה אמר בן ננס וכי מפני שהיא אחרונה נשכרה אף היא לא תפרע אלא בשבועה, היו כלן יוצאות ביום אחד כל הקודמות לחברותיה אפילו שעה אחת זכתה וכך היו כותבים אנשי ירושלם שעות היו כלן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה חולקות בשוה. והיכא דמתרמי ספקא בשטר אם הוא מוקדם לחברו או הוא מאוחר כגון שנכתב האחד מהם בחדש פלוני בכך וכך בחדש דזהו ככל השטרות והשני הזכיר אותו חדש בעצמו שנזכר שהוא ודאי אבל לא נזכר בו באיזה יום יש לחוש שמא מתחלת החדש נכתב והוא מוקדם לאותו שהוא ודאי ויש לחוש שמא בסוף החדש נכתב והוא מאוחר לאותו שטר שהוא ודאי ולפי שהוא בן שני הספקות הללו דוחים אותו בשני צדדים אם בא לגבות מן האחרון כדרך כל בע"ח יאמר לו בעל השטר הודאי אני הוא הראוי לגבות הלוקח האחרון לפי שאני קודם ממך כי שמא (באחרים) [במאוחר] נכתב שטרך דלעולם השטר הראשון שעבודו על הלוקח האחרון והשטר השני יגבה מן הלוקח ראשון לאחר שנסתלק הראשון ונשלמה גבייתו. ואם בא בעל השטר הספק ויבא לגבות מן הלוקח הראשון שהיה קודם לאותו לוקח שני שגבה בעל השטר הודאי יאמר לו אותו לוקח ראשון אתה מוקדם לאותו שטר שהוא ודאי ודינך על הלוקח האחרון כי הנחתי לך מקום לגבות ממנו בשעת לקיחתי מהמוכר הילכך דוחים אותו משני צדדים ואין להם תקנה עד שיכתבו הרשאה זה לזה. ואותו שתפס ההרשאה יאמר אם אני המוקדם אגבה מן הלוקח האחרון כדיני ואגבה מן הלוקח הראשון בשביל זה שהרשני, ואם אותו שהרשהו מוקדם יאמר אם זה שהרשני מוקדם אטול מלוקח אחרון בשביל אותו שהרשני ואטול מלוקח הראשון בשביל עצמי ועל הדא גרסינן [שם צ"ד ע"ב] הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד כתיב ביה בחמשה בניסן וחד כתיב ביה ניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לההוא דחמשה דניסן בנכסי אמר לו אידך ואנא אפסוד אמר לו את ידך על התחתונה אימר בר עשרין ותשעה בניסן את, וליכתוב לי מר טרפא מאייר יכלי למימר לך את קדימת ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין דהנחתי לך מקום לגבות ממנו מאי תקנתיה כתבין הרשאה זה לזה. ותדע דמאי שאנו צריכין לבחן ולידע (מ)אי זה הוא השטר הראשון ואיזה הוא השטר השני תדע דהיכא שבאין לטרוף קרקע שמכרו הלוה והיה אותו קרקע ברשות הלוה קודם הלואתו מהם דהתם ודאי יגבה השטר מוקדם ואח"כ אם ישאר כלום יגבה השטר המאוחר. אבל תדע דכל קנין שלא קנה בשעת ההלואה אלא לאחר שלוה משניהם נכנס בקניינו אותן נכסים ומכרן תדע שהשטר מוקדם והשטר המאוחר שניהם שוין באותם נכסים ויטרפו מיד הלוקח ויחלקו כדגר' [ב"ב קע"ה ע"א] המלוה את חברו בשטר גובה מנכסים משועבדים ע"י עדים גובה מנכסים בני חורין וכו' ובעי שמואל [שם קנ"ז ע"א] דאקני מי משתעבד אליבא דרבי מאיר לא תבעי לך דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כי תבעי לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מאי אמר רב יוסף ת"ש וח"א זה היה פקח שמכר לו את הקרקע שיכול למשכנו עליו אמר ליה רבה מיניה קאמרת מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה, כי קא מיבעי לן דאקנו קנה ומכר דאקני קנה והוריש, ושקלינן וטרינן בשמעתא טובא עד שנראה דמשתעבד ורצו להעמיד' כדעת רבי מאיר ולא הועמדה עד שהעמידוה כדעת חכמים, ואסקינן אם תמצא לומר דאקנה קנה ומכר משתעבד לוה ולוה וקנה ומכר מהו לקמא משתעבד, או לבתרא משתעבד אמר רב נחמן הא מלתא אבעי לי ושלחו מתם ראשון קנה רב נחמן אמר יחלוקו וכן תני רבה ברישא יחלוקו אמר רבינא במהדורא קמא דרב אשי אמר לן ראשון קנה במהדורא בתרא אמר לן יחלוקו והלכתא יחלוקו.
י"א. הלוקח מהלוה אם מכר ללוקח שני מה שקנה יש לב"ח שיטרוף אותו מן הלוקח השני כדינו. אבל אם מכר מקצתו והניח מקצתו הרי יד ב"ח על העליונה רצה יגבה ממה שנשתייר ביד הלוקח הראשון ואם לא רצה יגבה ממה שמכר ללוקח שני. ואימתי אנו אומרים שיטרף מן השני אם רצה ב"ח היכא של(ו)קח לוקח שני בינונית לפי שהיא ראויה לבעל חוב ולא נשאר אצל לוקח הראשון בינונית אבל נשאר לו עדית וזבורית, והתם הוא דהוי יד ב"ח על העליונה דאם רצה יטול אותו בינונית מיד הלוקח השני ואם רצה נמי יטול העדית והזבורית מן הלוקח ראשון ואין כח ביד הלוקח הראשון שידחה אותו אצל הלוקח השני שיש אצלו הבינונית אלא מגבהו מן העדית אא"כ נשאר אצלו בינונית דהתם ודאי יתן לו אותו כדינו בינונית. והיכא נמי שרוצה לגבות מלוקח שני אותו בינונית שלקח אין כח ביד הלוקח השני שיאמר לו לך אצל לוקח הראשון וגבה ממנו אותו עדית שלו. אבל תדע מתי יכול לדחותו אצל הלוקח הראשון היכא שנשאר אצל הלוקח הראשון בינונית דהתם ודאי מצי מדחי ליה לגביה כדגר' [ב"ק ח' ע"ב] אמר רבא ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא ב"ח דראובן וקטריף רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא אמרינן אלא דזבן בינונית אבל עדית וזבורית לא דאמר לו להכי טרחי וזבנא ארעא דלא חזיא לך, ובינונית נמי לא אמרן אלא דלא שייר בינונית דכותה גבי שמעון אבל שייר בינונית דכותה גבי שמעון אמר לו הנחתי לך מקום לגבות הימנו ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא כדרך שתקנו בלוקח ראשון כך תקנו בלוקח שני ואמרינן [שם] פשיטא מכר קרקע בינונית וזבורית ושייר עדית לפניו אתו כולהו גבו מעידית, אלא מכר עדית ושייר בינונית וזבורית מאי סבר אביי למימר אתו כלהו וגבו מעדית אמר לו רבא מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו. י"ב. מה שגבה ב"ח בחובו צריך שיושם עליו שומא מדוקדקת בדמים ידועים דצריך שישומו תחלה שעור מה שיש בה מן המטלטלים וידעו כמה דמיו וימדדו את הקרקעות וידעו כמה שוה כל אמה ואמה מאותו קרקע באותו מקום שהוא נושים בו למי שרוצה אותו למכור בהכרזה דלא אמרינן כמה שוה למי שתובע אותו אלא אמרינן כמה שוה למוכרו. ותדע שאם נמצא שם שום יתרות בקרקע יתר על חובו של אותו יתרות ישתייר בקרקע לגבי הלוקח ולא יסתר מקחו באותו יתרות, שב"ד כששמים את הקרקע צריך שיכתבו לב"ח כתב שומא על שעור שהיה לו מן החוב ושיאמר שמתי קרקע זה והיה חוב של פלוני כך וכך והגיעו דמי הבית כך וכך או כלה או מחציתה או שלישיתה זו החלק ששמו לו צריך שיזכר אותו באותו כתב השומא כדגר' [ב"ב קס"ט ע"א] אמר רב נחמן כל טרפא דלית ביה קרעיניה לשטר זה לאו טרפא הוא, וכל אדרכתא דלא כתב ביה קרעיניה לטרפא לאו אדרכתא היא, וכל שומה דלא כתב ביה קרעיניה לאדרכתא לאו שומה הוא וגר' נמי כדמות זה [ב"ק י"ד ע"א] [ואמרינן מאי] שום כסף שוה כסף ובפני ב"ד וע"פ עדים ואמרינן מאי כסף אמר רב יהודה שום זה לא יהא אלא בכסף. י"ג. הלוקח שלקח אותו קרקע מיד הלוה אם רצה לתת את דמיו אין כח ביד ב"ח לטרוף את הקרקע אלא יטול את דמיו [ב"ק צ"ו ע"א, ב"מ ק"י ע"ב] דלעולם לא מצי טריף הקרקע בעצמו אם רצה לוקח לפדותו אלא אם העמידו אצל ב"ח העמדה גמורה והתנו שניהם בשעת הלואה שלא יהא לו פרעון אלא מאותו קרקע דהתם ודאי אינו יכול לסלקו בזוזי אלא בקרקע עצמו. י"ד. יש על הלוקח שיוסיף על דמי הקרקע ויאמר אני אוסיף ואקננו בכך וכך דמים ואם ב"ח אומר אף אני אוסיף עליו ואטלנו בדמים אלו שאומר הלוקח, הדין עם הלוקח אבל אם יוסיף אחד על חברו עם אותו שיוסיף יהיה הקרקע. ומה שאמרנו שיכול להוסיף הלוקח לא אמרן אלא שיגיענו לשעור חובו שיהיה לו על הלוה אבל שיוסיף וילך עד שיותיר על החוב לא, ועל הדא גר' [כתובות צ"א ע"ב] ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי הוו ליה תרין קטיני ארעא זבנינהו לחד בחמשין ולחד בחמשין אתא ב"ח טרפא לחד מינייהו, הדר אתא וקטרוף ליה לאידך שקל מאה זוזי ואזל לגביה אמר לו אי שויא לך מאה זוזי שפיר ואי לא שקיל מאה זוזי ואסתלק סבר רב יוסף למימר היינו מתניתין אם אמרו היתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו דינר כדי שיטלו כתובת אמם אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בב"ד, אמר לו אביי מי דמי התם אית להו פסידא ליתמי הכא מאי פסידא איכא מאה יהיב ומאה שקיל. ט"ו. מי שיש עליו חוב ומכר קרקע ואחר כך מת ולא הניח לפניו כלום ובא ב"ח לטרוף אותו קרקע מיד הלוקח ובאו בניו של מת ופרעו ליה כשעור אותו קרקע ואמרו לו זה בדמי הקרקע שמכר אבינו כדי שלא תטרוף אותו, דין הוא שלא יחזור ויטרוף מן הלוקח לו מן החוב ואם לא פירשו בשעת נתינת הדמים זה שאנו נותנים עבור דמי הקרקע הוא הרי זה יכול לחזור ולטרוף את הקרקע מיד הלוקח משום דאמרינן דמה שנתנו משום מצוה הוא דעשו כדי לפרוע חובת אביהם דאף על פי שאין ב"ד מחייבים אותו בכך מ"מ מצוה מיהא איכא וכשחוזר וטורף כדין הוא טורף כדגר' [שם] ההוא גברא דהוו מסקי ביה ק' זוזי שכיב ושבק חד קטינא והוה שוי חמשים זוזי אזול יתמי יהבו ליה חמשים זוזי אזל ב"ח וקטריף ליה אתא לקמיה דאביי א"ל מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם הנך קמאי דקא יהביתו מצוה קעבדיתו השתא כי קטריף בדין קטריף ולא אמרן אלא דלא אמרי ליה הני חמשין זוזי קטינא אבל אמר ליה הכי סלוקי סלקוה. י"ו. היכא שמכר הלוה את הקרקע והשביח אותו קרקע על אותן דמים שנתן בו הלוקח יש לב"ח שיטרוף עקר הקרקע עם השבח שהשביח, אי הוי חובו כשעור הכל ולא שנא שהוסיף אותו שבח מחמת הוצאה שהוציא בה הלוקח ולא שנא שהוסיף מאליו הרי זה יטרוף הכל, (דלעולם) [אבל] כל היכא דהוי עקר הקרקע ושבחו יותר משעור חובו יטול ממנו כשעור חובו והמותר ישתייר אצל הלוקח לפי שאנו יודעים דאלו הוו ליה זוזי ללוקח הוה מסליק ליה ב"ח בזוזי הילכך היכא דלא מסליק ליה בזוזי שיימינן מאותה קרקע כשעור חובו ויהבינן ליה לב"ח והשאר ישאר ביד הלוקח. אבל אם היה אותו קרקע מעומד לב"ח כדי שיפרע ממנו את חובו אין לו ללוקח לתת לו דמי קרקע אלא נותן הקרקע בעצמו. והיכא שהיה אפותיקי כי האי גונא ונמצא בה יתרות על חובו של זה הרי ב"ח יטרוף את כלה, אבל רואין אם אותו יתרות הוו בענין שיכול לטלטלו הלוקח ולהוליכו הרי זה יוליך, ואם הוא בענין שאינו יכול להוליכו הרי זה יטול אותה ב"ח ויטול הלוקח דמי הוצאתו מב"ח ואימתי הוא שיהיה שבח כנגד ההוצאה, אבל אם הויא ההוצאה יתירה על השבח אין לו ללוקח שיטול מב"ח כי אם דמי השבח לבד והיתרות שנשאר מן השבח על שעור דמי הוצאה יטול מן המוכר כמו שנפרש בשער כ"ח ועל הדא גרסינן [ב"מ ט"ו ע"א] אמר שמואל ב"ח גובה את השבח ומקשינן המוכר שדה לחברו ובא ב"ח וטרפה אם השבח יתר על ההוצאה נוטל את השבח מבעל הקרקע ואת ההוצאה מב"ח, ואם הוצאה יתירה על השבח אין לו אלא הוצאה שעור שבח ואמרינן על דרך הקושיא והא שמואל במאי מוקי לה אי בב"ח קשיא רישא וסיפא דהא אמר שמואל ב"ח גובה את השבח ואסיקנא לא קשיא הא דמסיק ביה שעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק ביה כשעור ארעא ושבחא, הניחא למ"ד דאע"ג דאית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסליק לב"ח שפיר אלא למ"ד אי אית ליה זוזי ללוקח מצי מסליק לב"ח השתא אי אמר ליה איהו אית לי זוזי הוה מסלקנא מכולא ארעא השתא הב לי גריוא דארעא שעור שבחאי, אמרי הכא במאי עסקינן כגון שעשאו אפותיקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזה. י"ז. אין לו לב"ח שיטרוף מן הלוקח מכל מה שיש שם מן הפירות וכ"ש פירות שכבר נטלם הלוקח והוליכם כדגר' [שם] אמר שמואל ב"ח גובה את השבח, שבח אין פירות לא.
